כמה פעמים בשבוע מטעינים רכב חשמלי? המספרים האמיתיים שמשנים את התמונה

כמה פעמים בשבוע טוענים רכב חשמלי בשגרה? אחד החששות הגדולים ביותר של נהגים השוקלים לעבור לרכב חשמלי הוא "חרדת הטעינה". בדמיון, הם רואים את עצמם מבלים שעות בהמתנה בתחנות דלק או מחפשים בלחץ שקע פנוי. המציאות, לשמחתנו, שונה לחלוטין. עבור הרוב המוחלט של הנהגים בישראל, המעבר לחשמל לא מוסיף "כאב ראש" בחיפוש אחר מטען, אלא דווקא חוסך זמן וטרחה בצורך לעצור בדרך או לנסוע במיוחד כדי לתדלק. ברוב המקרים, הטעינה היא פעולה אגבית שלוקחת שניות בודדות בדיוק כמו הטענת הסמארטפון לפני השינה, בניגוד לעצירות, התורים, הנסיעות המיוחדות לתחנות הדלק והחרדה שהמיכל התרוקן ואין תחנת דלק קרובה. בואו נצלול למספרים ונראה איך זה נראה בפועל.

איך נראה שבוע טעינה טיפוסי של נהג עירוני?

ניקח לדוגמה נהג ישראלי ממוצע שגר באזור המרכז, נוסע לעבודה, אוסף את הילדים מהמסגרות ועושה קניות. הממוצע היומי עומד על כ-40 עד 50 קילומטרים. ברכב חשמלי מודרני עם טווח ריאלי של כ-400 קילומטרים (כמו בגירסאות הטווח הארוך של GEELY), המשמעות היא שהרכב צורך כ-10% עד 12% סוללה ביום שגרתי. השורה התחתונה: נהג כזה צריך לחבר את הרכב למטען פעם אחת בשבוע, מקסימום פעמיים אם היה סופ"ש פעיל. במקום "להתעסק" בטעינה, הוא פשוט מחבר את הכבל כשהוא מגיע הביתה בערב, הולך לישון, וקם בבוקר עם סוללה מלאה לשבוע שלם. זמן ההתעסקות נטו? כ-10 שניות לחבר, ו-10 שניות לנתק.
גם אם מחליטים "ללכת על בטוח" ולהטעין כל ערב, מדובר על 5 דק' בשבוע לכל היותר.

איך נראה שבוע טעינה של מי שנוסע הרבה?

ומה לגבי מי שגר בחיפה ועובד בתל אביב? או סוכן מכירות שגומע מרחקים? נניח נהג שנוסע כ-150 קילומטרים ביום. במקרה כזה, הרכב צורך כ-35%-40% מהסוללה ביום עבודה אינטנסיבי. זה נשמע הרבה, אבל בפרקטיקה זה אומר שהנהג יצטרך לחבר את הרכב למטען הביתי כל יומיים או שלושה. ההבדל הגדול הוא שגם כאן, ה"התעסקות" היא מינימלית. אין צורך לחפש תחנת דלק בדרך הביתה כשעייפים. החנייה בבית היא התחנה. מחברים את הכבל בלילה, ובבוקר הרכב מוכן לעוד 400 קילומטרים. למעשה, הנהג "הכבד" מרוויח הכי הרבה זמן, כי הוא חוסך כ-2 ביקורים שבועיים בתחנת דלק רגילה לפחות, וממיר אותם ב5 דק' "התעסקות" בשבוע על טעינה.

אחרי חודש שימוש, האם עדיין מרגישים שמתעסקים עם טעינה?

רוב הנהגים שעוברים לחשמל מדווחים על שינוי בתפיסה תוך כ-30 יום. בחודש הראשון עוד בודקים את אחוזי הסוללה בכל סוף נסיעה. בחודש השני, זה הופך ל"שגר-ושכח". ההבנה שמתקבלת היא שהרכב נטען בזמן שאנחנו עושים דברים אחרים: ישנים, עובדים או קונים בסופר. פעולת הטעינה הופכת מ"מטלה" ל"שקופה". מי שיש לו עמדת טעינה ביתית, מגלה שהוא כמעט ולא נזקק לעמדות טעינה מהירות ציבוריות, למעט בטיולים ארוכים במיוחד לאילת או לצפון הרחוק. עם דגמים מתקדמים כמו של ג'ילי, המציעים טווחי נסיעה נדיבים, הטעינה הופכת לנושא שולי בחיים, והמשוואה מתהפכת: במקום שהרכב יחכה לכם שתסיימו לתדלק, הוא מחכה לכם שתסיימו לישון כשהוא כבר מוכן לנסיעה.

לסיכום

המעבר לרכב חשמלי לא הופך אתכם ל"עבדים" של הסוללה, אלא להפך, הוא משחרר אתכם מהתלות בתחנות דלק ומבזבוז זמן מיותר. המספרים מוכיחים שרוב הנהגים "מתעסקים" בטעינה הרבה פחות ממה שהם דמיינו, והפעולה עצמה משתלבת בחיים באופן טבעי ושקוף. עם הטווחים המרשימים של דגמי ג'ילי, אתם נהנים משקט נפשי ומחופש תנועה מלא, כשכל מה שנדרש מכם הוא חיבור פשוט של כמה שניות בסוף היום, כדי להתעורר לבוקר מלא באנרגיה.